ההיסטוריה של בית הספר להכשרת עובדים לשירותי הרווחה

בשנת 1931 הקים הוועד הלאומי את המחלקה לעבודה סוציאלית, בראשותה של הנרייטה סאלד. אז נקבע לראשונה, שסיוע ליחידים ולמשפחות במצוקה מחייב ידע ומיומנויות של עבודה סוציאלית מקצועית.

תכנית ההכשרה הראשונה התקיימה בשנת 1934 במכון להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים והופעלה על ידי המחלקה לעבודה סוציאלית של הוועד הלאומי, ביוזמתה ובניהולה של גב' סידי ורונסקי (נויפלד), עובדת סוציאלית שקיבלה את הכשרתה המקצועית בגרמניה וביססה את ערכי המכון על תכניות ההכשרה לעבודה סוציאלית בבריטניה ובגרמניה. מטרת המכון להכשרת עובדים סוציאליים הייתה למסד ולקדם את מקצועות העבודה הסוציאלית בארץ שצרכיה בתחום זה הלכו והתפתחו בתקופת היישוב. תפיסתה הייתה כי סיפוק צרכיהם של הנזקקים לשירותי הרווחה הינו זכותם הטבעית. בצד לימודים תיאורטיים התקיימה גם הכשרה מעשית. תוכנית ההכשרה הראשונית נמשכה שישה חודשים. בין המרצים נמנו אז סידי ורונסקי, ה.ה. טהון, ד"ר ח. אורמיאן, עו"ד צ. בר-ניב, ד"ר מ. ברכיהו ו- צ. בלוך. תוך מספר שנים תכניות ההכשרה התרחבו ומסגרת הלימודים בבית הספר נמשכה כשנתיים. בין השנים 1934–1943, סיימו את תכניות ההכשרה 77 בוגרות.

בשנת 1937 ייסדו עשרות עובדים סוציאליים בלשכות המקומיות איגוד מקצועי שמטרותיו היו לפתח שירותי רווחה, להעלות את מעמדם המקצועי, להעלות את רמת ההכשרה המקצועית ולהעשיר את הידע המקצועי שלהם. בתחילת שנות ה-40 נפתח בית ספר נוסף, בתל אביב, ושני בתי הספר סיפקו את צרכי כוח האדם שנדרש בשנים אלו.

בשנת 1958 החל תהליך האקדמיזציה של מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל עם פתיחתו של בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך נפתחו 4 מחלקות לעבודה סוציאלית בארבע אוניברסיטאות נוספות. בתקופה זו נקבע כי ההכשרה הבסיסית לעבודה סוציאלית יהיו לימודי BA. במקביל לתהליך האקדמיזציה של המקצוע, המכון להכשרת עובדים סוציאליים המשיך בשנות ה-60 להכשיר עובדים, בייחוד ביישובים מרוחקים. בסוף עשור זה יצא המכון, בהדרגה, מתחום ההכשרה הבסיסית ושינה את ייעודו למכון המכשיר עובדים סוציאליים מוכרים, לביצוע תפקידים ספציפיים המחייבים הכשרה פנימית ייעודית. במקביל, הוקם סניף של המכון בחיפה. בשנת 1962 הוקמה המדרשה להכשרת עובדים חינוכיים סוציאליים שפעלה בחמישה סניפים. לאחר מותו של שר הסעד מיכאל חזני בשנת 1975, נקרא המכון על שמו.

עד שנת 1987 פעלו שלושה סניפים של המכון להכשרת עובדים סוציאליים וחמישה סניפים של מדרשה להכשרת עובדים חברתיים-סוציאליים. במסגרת השינויים המבניים במשרד והשינויים במדיניות הרווחה, ולאור ההתפתחות בפיתוח כוח אדם, אוחדו שתי המסגרות והוקם בית הספר להכשרת עובדים לשירותי הרווחה, שמנה חמישה סניפים. בתחילת שנות ה-2000 אוחדו הסניפים לבית ספר ארצי – בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה.

כיום, בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה מקיים את הכשרותיו במרכז דימול ברמת גן, בנוסף להכשרות במוקדים שונים ברחבי הארץ. בית הספר משמש זרוע פדגוגית של המשרד ובית מקצועי להתפתחות ולניהול הקריירה של עובדים בכל מגוון התפקידים.